<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער הרביעי חליפין מתוך השער הי"ג</h1>
<h2>דף כב:</h2>
השער הרביעי חליפין. ופירושו קנין קונים בו הקרקעות ובעלי חיים והמטלטלים וכל בהמה בין גסה בין דקה וכל שהוא מקח וממכר חוץ מן המטבע והאותיות דזה הוא שטר. ומטבע מ"ט לא מפני שהיא אינה מקח וממכר כשאר סחורה אבל היא דמי' לכל סחורה כמו שנפר' דהכי גרסינן [קידושין כ"ב ע"ב] עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה ותנא אף בחליפין ותנא דידן מ"ט לא תני חליפין ותריץ כי קתני מלתא דליתא במטלטלין אבל חליפין הואיל ואיתנהו בין במקרקעי בין במטלטלי לא קתני, ומהכא אתה רואה שהחליפין בכל דבר איתנהו לבר ממטבע דגר' [ב"מ מ"ו ע"א] אין מטבע נקנה בחליפין ואפילו מי שהוא סבור דמטבע נקנה בחליפין הדר ביה במילתיה כדגר' [שם מ"ה ע"ב] אר"פ אפילו למ"ד אין מטבע נעשה חליפין אבל אקנויי מקני בחליפין מידי דהוי אפירות לר"נ לאו אע"ג דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מקני בחליפין מטבע נמי כמו כן והקשינו בתיובתא עליה דר"פ ואסיקנא [שם מ"ו ע"א] אף ר"פ הדר ביה דר"פ הו"ל תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו נהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה. ויש בקנין שני שערים. השאר הא' יש בו חמשה דרכים. הראשון החליפין בעצמן שיהו מן הקונה למוכר דבעינן שיהא בכליו של קונה או שיהא ממי שהוא במקום הקונה או משלוחו או מחד מהעדים שיהא הקנין למוכר במקום הקונה. אבל אם היה בכליו של מוכר לא היה כלום כדג' [שם מ"ז ע"א] במה קונים רב אמר בכליו של קונה ולוי אמר בכליו של מקנה ואמרינן כתנאי שלף איש נעלו ונתן לרעהו מי נתן למי בועז נתן לגואל רבי יהודה אומר גואל נתן לבועז וקימ"ל הלכה כת"ק וכדברי רב. הדרך השני שיהא הקנין שקונה בו כלי או שהוא ככלי לאפוקי פירות שאם נתן פירות במקום הקנין לא הועיל כלום כדג' [שם] אר"נ ל"ש אלא כלי אבל פירות לא. והדרך השלישי שלא יהא הקנין בעצמו מטבע שאם נתן מטבע במקום הקנין בכדי שיקנו בו לא קנה אותו חפץ במטבע כדג' [שם מ"ה ע"ב] רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין וכן אר"א אין מטבע נעשה חליפין וכן ארבב"ח אין מטבע נעשה חליפין וכן אר"ה אין מטבע נעשה חליפין וכן אמר עולא אין מטבע נעשה חליפין. הדרך הד' שיהא אותו דבר שקונין בו ראוי ליהנות ממנו [שם מ"ז ע"ב] לאפוקי איסורי הנאה וכל מה שהוא איסה"נ אין ראוי שיקנו בו. הדרך הה' אעפ"י שהקנין עצמו אין בו שוה פרוטה לית ליה למיחש וקונים בו כדג' [שם מ"ז ע"א] קונים בכלי אעפ"י שאין בו ש"פ לבד הקרקע שאלו הי' בכלי שאין בו שוה פרוטה והי' נותנו בתורת דמים בקרקע לא היה נקנה לפי שאין קרקע נקנה בפחות מש"פ. וצריך שיהא אדם נזהר בקנין עצמו מחמשה דברים הללו. ועוד יש בקנין תורה אחרת כשלוקח המוכר קצת מן הכלי בידו כמו ג' אצבעות אעפ"י שאינו חותכו הרי זה כאלו נחתך ונשאר בידו והוליכו כדג' [שם ז' ע"א] א"ר אשי האי סודרא כיון דתפס מיניה ג' על ג' למקני' ביה כמאן דפסקיה דמי. ולא תעלה על דעתך שלא יקנה אדם בקנין זה אלא מקח וממכר לבד דכל מה שהוא נכנס ברשותו הוא קונה בו בין בדרך מכר בין בדרך מתנה וכן כל התנאים כלן כדג' [ב"ב קנ"ב ע"ב] אין אחר קנין כלום. ואמרה תורה לקיים כל דבר וזאת התעודה בישראל. וכל מה שדקדקנו למעלה בקנין אתה רואה מענין שאנו כותבים בתורת הקנין בשטרות [ב"מ מ"ז ע"א] אמר רב שישא ברדר"א כמאן כתבינן האידנא וקנינא מיניה במנא דכשר למקניא ביה. במנא לאפוקי מדר"ש דאמר קונים בפירות. דכשר לאפוקי איסה"נ. וגם מריקא נמי אין קונים בו לאפוקי מדשמואל דאמר קונים במריקא פי' קשות' דתמרי. למקני לאפוקי מדלוי דא' בכליו של מקנה. ביה רב אמר למעוטי מטבע. וגם מי שמקנה לחבירו שט"ח שיש לו על אחר אין נקנה בחליפין כדג' [ב"ב ע"ז ע"א] אין אותיות נקנות בחליפין עד שיכתוב וימסור כמו שפיר', ואעפ"י שסתם קנין לכתיבה עומד [שם מ' ע"א] כל זמן שאין כותבים העדים לא הוו כלום לענין אותיות.
<h2>דף כח.</h2>
והשער השני שהוא בקנין הוא מי שמחליף עם חברו סחורה בסחורה ואומר לו שורי שוה כך וכך וחמורך שוה כו"כ החלף עמי שור בחמור כיון שמשך בעל השור את החמור או משך בעל החמור את השור הרי קנה בעל החמור את השור בכל מקום שהוא ואעפ"י שלא משכו ואין אחד מהם יכול לחזור בחברו. אבל אם אומר אדם לחבירו טול ממני עשרה דינרים אלו ויקנה לי חמורך בהן ונטל אותן עשרה דינרים ולא משך את החמור לא קנה את החמור ויכול לחזור בו דהכי גרסינן [קידושין כ"ח ע"א, ב"מ מ"ו ע"א] כל (הנשום) [הנעשה] דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין ושיילינן בגמרא כל הנעשה דמים באחר מאי היא מטבע ש"מ מטבע נעשה חליפין ומתרץ רב יהודה ה"ק כל הנשום דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין ה"נ מסתברא מדקתני סיפא כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור ש"מ. ואם יש על השואל לשאול ולהקשות מכל מקום רואה אני דכיון דאמרינן דאין מטבע נעשה חליפין לא שנא היכא דמשך בעל המעות את הסחורה ול"ש היכא דמשך בעל הסחורה את המעות דלא מקני דסתם אומר דאין מטבע נ"ח בשום פנים בעולם דלא נ"ח ולא נקנה בחליפין ובין שימשוך בעל המעות את הסחורה ובין שימשוך בעל הסחורה את המעות לא קנה והא גרסינן [ב"מ מ"ד ע"א] משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו. ועוד גרסינן הזהב קונה את הכסף שהזהב הוא כפירות וקונה את הכסף. תדע דזה הוא תרוצו לעולם כל היכא שאנו אומרים משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו לאו בתורת חליפין הוא אלא בתורת דמים. וחלוק זה יש בין חליפין לדמים דאלו חליפין שאדם מחליף חפץ בחפץ כיון שמשך הא' את החפץ חברו אין צריך [למשוך] חפץ חליפין שקנאו בכל מקום שהוא ואם אירע שום דבר בחפץ אעפ"י שלא משכו כגון שנשרף או שאבד לעצמו נאבד שכשאדם מחליף חפץ בחפץ לא יפול תנאם אלא על דבר ידוע ועל חפץ ידוע לפיכך אם אבד אותו חפץ ה"ז נאבד למי שהחליף עליו. אבל כשאדם מוכר לחבירו פירות בכו"כ דמים אין נופל תנאם על דמים ידועים שלא יוכל לשנות איזה דמים שירצה אלא הרי הוא מביא לו איזה דמים שירצה דבדמים מכר לו מאיזו צרירה שירצה יביא או מצרירה זו או מצרירה אחרת בלבד שיהו הדמים מה שאין כן בחליפין דאינו יכול לשנות החפץ בעצמו דגרסינן [שם מ"ה ע"ב] תנא הזהב קונה את הכסף מאי לאו בחליפין לא בדמים ומקשינן קונה א"ה מחייב מבעי ליה דלא נפל קנין אלא על דבר שהוא ידוע (ואב') [ואם] הוא דמי יביא איזה דמים שירצה היה לו לומר מחייב את האיש להביא איזה דמים שירצה ומתרץ תני מחייב ה"נ מסתברא דקתני סיפא הכסף אינו קונה את הזהב אא"ב בדמים היינו דאמרינן האי פירא והאי טבעא אלא אי אמרת בחליפין תרוייהו ליקנו אהדדי. ועוד גרסינן [שם] הזהב (אינו) קונה את הכסף כיצד מכר לו כ"ה דינרי כסף בדינר א' של זהב כיון שמשך ממנו דינר של זהב נקנה הכסף בכ"מ שהוא ואסיקנא כמות שהוא דאלו היינו אומרים בכ"מ שהוא הייתי אומר דמטבע נקנה בחליפין דהכי מקשינן אי אמרת בשלמא מטבע נקנה בחליפין משו"ה אומר בכ"מ שהוא אלא א"א בדמים מתחייב גברא מבעי ליה ואמר רב אסי אימא כמות שהוא נפל תנאי ביניהם שיתן לו זוזים חדשים אין יכול ליתנם לו ישנים דא"ל לישנן בעינא להו.
ועד השתא לא אמרינן דאין מטבע נ"ח אלא מטבע שהיא עוברת ומשום הטבע שעליה סוחרים בה בני אדם אבל [אם] היא מטבע שנפסלה ואין לטבעה חשיבות כלל הרי הוא כשאר כל המטלטלים ונקנה בחליפין כדגר' [שם מ"ו ע"ב] לענין חליפין כל המטלטלים קונים זא"ז ואמרינן כל לאתויי אפילו כיס מלא מעות ותרגמה רבי אבא בדינרא נידקא ואוגרא חד פסלתו מלכות וחד פסלתו מדינה. ולעולם תורת המחליף חפץ בחפץ כך היא תורתו [שם] כגון ראובן שהחליף פרה לשמעון בחמורו של שמעון ומשך שמעון את הפרה ולא הספיק ראובן למשוך את החמור עד שמת החמור ה"ז מת לראובן וכן נמי אם מתה הפרה ברשותו של שמעון קודם שיספיק ראובן למשוך את החמור ה"ז מתה לשמעון ויש מן הדין על שמעון לתת החמור לראובן. ואלו תורת הדמים לא היא כן אם מכר ראובן לשמעון את הפרה בדמים ונתן לו את הדמים ולא משך את הפרה אם מתה הפרה ברשותו של ראובן קודם משיכתו של שמעון ה"ז מתה לראובן אבל אם משך שמעון את הפרה קודם שיספיק לתת לראובן את הדמים ומתה הפרה ה"ז מתה לשמעון. וכן נמי אם אירע דבר בדמים שהתנה לתת לראובן ואפילו כגון שאמר לו מארנקי פלוני אני נותן לך הרי על שמעון לשלם הדמים ממקום אחר שהדמים אינן כחליפין שיקנו הן בעצמם דמתוך שיכול לתת לו דמים ממקום אחר דאין אדם מקפיד בין דמים לדמים אם אירע בהן נמי שום דבר ה"ז נותן לו ממקום אחר.
ועוד בחליפין תורה אחרת היכא אמרינן שאם החליף ראובן פרה לשמעון בחמורו של שמעון ומשך שמעון את הפרה ולא הספיק ראובן למשוך את החמור עד שמת החמור ה"ז מת לראובן היכא שהיו החליפין פרה בחמור לבדו שבשעת משיכת הפרה לא נשתייר בחליפין כלום. אבל אם אמר לו ראובן לשמעון החלף לי חמורך בפרה וטלה שלי ומשך שמעון את הפרה ולא משך את הטלה ולא הספיק למשוך את הטלה עד שמת החמור ה"ז מת לשמעון ויחזיר את הפרה לראובן דאין זו משיכה גמורה כיון ששייר בה. וכן נמי אם מתה הפרה קודם שיספיק למשוך את הטלה ה"ז מיתת הפרה לראובן דלא קנאה שמעון לפי שאינה משיכה גמורה כדג' [שם מ"ז ע"א] היה תופס פרה ועומד ובא חברו וא"ל פרתך למה א"ל לחמור אני צריך חמור יש לי שאני נותן לך פרתך בכמה בכו"כ חמורך בכמה בכו"כ ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה ש"מ חליפין ומקפיד עליהם ל"ק אמר רבא אטו חליפין בשופטני עסקינן דלא קפדי אלא כל חליפין מקפד קפדי והב"ע כגון דא"ל חמור בפרה וטלה ומשכה לפרה ולא משכיה לטלה דלא הויא משיכה מעליא. והשער השני הזה שפי' בחליפין לא יתכן להיות אלא במקח וממכר דאין אתה מוצא חלוף חפץ בחפץ אלא בנתינת זה ונטילת זה והוא דרך המכר אבל אתה מוצא אותו בכל דבר המתחלף בין שיחליף קרקע בקרקע בין שיחליף עבדים בעבדים או בהמות בבהמות או כלים בכלים דבכל מה שיכנס חפץ תחת חפץ אתה מוצא השער השני. והיכא שיש לו לראובן שטר על יהודה ונתן לו שמעון לראובן שום חפץ חליפין באותו שטר כדי שיגבנו שמעון מיהודה כבר פסקנו למעלה שאין אותיות נקנות בחליפין ואע"פ שראינו לקצת מן גאונים שהשיבו דאותיות נקנות בחליפין אין לסמוך על אותו הדעת ולעולם לא יקנה עד שיכתוב וימסור.
